<h1>הבתים — שערי חלב ודם וגיד שער ראשון</h1>
<h2>דף ב.</h2>
האוכל כזית מן הדם במזיד חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה וכבר מפורש בתורה שאינו חייב אלא על דם בהמה חיה ועוף בלבד בין טמאים בין טהורים שנ' וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה וחיה בכלל בהמה שנ' זאת הבהמה אשר תאכלו אייל וצבי ויחמור וגו'. אבל דם דגים וחגבים שקצים ורמשים ודם האדם אין חייבין עליהם משום דם לפיכך דם דגים וחגבים טהורים מותר לאכלו ואפי' כנסו בכלי ושתהו מותר דם דגים וחגבים טמאים אסור מפני שהוא תמצית גופן כחלב בהמה טמאה ודם שקצים כבשרן, לר"ם. יש מי שכתב דם דגים טמאים ודם חגבים טמאים לוקין עליהם אם התרו בו משום דג טמא כדרך שאמרו בדם שרצים. ופסק הר"ם עיקר.
<h2>דף כ:</h2>
האוכל כזית מן הדם במזיד חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה וכבר מפורש בתורה שאינו חייב אלא על דם בהמה חיה ועוף בלבד בין טמאים בין טהורים שנ' וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה וחיה בכלל בהמה שנ' זאת הבהמה אשר תאכלו אייל וצבי ויחמור וגו'. אבל דם דגים וחגבים שקצים ורמשים ודם האדם אין חייבין עליהם משום דם לפיכך דם דגים וחגבים טהורים מותר לאכלו ואפי' כנסו בכלי ושתהו מותר דם דגים וחגבים טמאים אסור מפני שהוא תמצית גופן כחלב בהמה טמאה ודם שקצים כבשרן, לר"ם. יש מי שכתב דם דגים טמאים ודם חגבים טמאים לוקין עליהם אם התרו בו משום דג טמא כדרך שאמרו בדם שרצים. ופסק הר"ם עיקר.
אין חייבין כרת אלא על דם היוצא בשעת שחיטה ונחירה או התזת הראש כל זמן שיש בו אדמימות ועל הדם הכנוס בתוך הלב ועל דם הקזה כל זמן שהוא מקלח ויוצא אבל הדם השותת בתחלת הקזה קודם שהתחיל לקלח ודם השותת בסוף הקזה כשיתחיל הדם לפסוק אין חייבין עליו והרי הוא כדם האיברים שדם הקלוח הוא הדם שהנפש יוצאה בו, לר"ם. מלשון הר"ם נראה שעל מראה אדמימות דם אעפ"י שהוא צלולית הדם ענוש כרת, ור"ש ביאר מה שאמרו על כל אדמימות דם חייב כרת כשיש כזית מדם גמור. ויש מי שביאר לפי ביאורו שאם אכל כזית מן הדם בכדי אכילת פרס מן הצלולית חייב כרת מה שאין כן אם היה מעורב במים או בדבר אחר. ויש מי שאמר מראה אדמימות דם ענוש כרת אם היה בין הדם והצלולית כזית מצטרף. ופסק הר"ם עיקר שכל מראה אדמימות דם הרי הוא כדם גמור.
דם התמצית ודם האברים כגון דם הטחול ודם הכליות ודם הביצים ודם המתכנס ללב בשעת שחיטה ודם הנמצא בכבד אין חייבין עליו כרת אבל האוכל כזית ממנו לוקה שנ' וכל דם לא תאכלו ובחיוב כרת הוא אומר כי נפש כל בשר בדם הוא הא אינו חייב כרת אלא על דם שהנפש יוצאה בו, לר"ם. מלשון הר"ם נראה שדם הכנוס ללב חייבין עליו כרת והמתכנס ללב בשעת שחיטה בלאו. ולפי הנסחא הנמצאת ברוב הספרים על המתכנס ללב בשעת שחיטה חייב כרת ועל הכנוס בו לוקה כדם האברים. דם הביצים הנאמר דבר בזה הם ביצי זכר אבל דם הנמצא בביצי נקבה יש לו דין אחר כמו שנבאר.
<h2>דף כב.</h2>
דם האדם אסור מדברי סופרים אם פירש, ומכין עליו מכת מרדות אבל דם השנים בולעו ואינו נמנע. הרי שנשך בפת ומצא עליו דם גורר את הדם ואחר כך אוכל שהרי פירש, לר"ם.
